עתיד

יום בחיים, 2047

המזכירה הביתית שמפעילה את מכונת הקפה ומזמינה מונית אוטונומית. החניות שנעלמו לטובת מדרכות ענקיות וחורשות עירוניות ותנועה ב-200 קמ"ש ובלי תאונות.
הצצה לעתיד של כולנו.

מאת: ביל דאן

צלצול עדין ברקע מעיר אותי והאורות בחדר מתחזקים אט אט כדי לא לסנוור. "בוקר טוב, מיה" מהדהד קולה של המזכירה הביתית הדיגיטלית שלי מהרמקולים הנסתרים שבתקרה. "בוקר טוב בית", אני עונה. "מה יש לי היום בלו"ז?"

"פגישה במוזיאון בקופנהאגן ב-9 בבוקר ובערב דייט עם פיטר", עונה המזכירה. "נכון" אני נזכרת "את יכולה לארגן לי קפה ולהזמין רכב לעוד 20 דקות?"

אני נכנסת למקלחת וברקע שומעת את מכונת האספרסו שורקת במטבח. עשר דקות אחר כך, עם הקפה ביד, אני פותחת את ארון המעילים. "מיה, קר בחוץ. 3 מעלות. קחי משהו יותר חם", מספיקה המזכירה להגיד לפני שאני סוגרת את הדלת.

בחוץ השמש זורחת אבל קר כמו שיכול להיות בשטוקהולם בתחילת חודש פברואר. אני מסתכלת במורד הרחוב לראות אם המכונית מגיעה ותוך כדי מהרהרת שאם מישהו היה קופץ 30 שנה קדימה ונוחת כאן על ידי הוא היה נדהם מהשינוי. הבתים הם אמנם אותם בתים אבל המדרכות צמחו לרוחב של 6 מטרים בעוד הכביש הפך לצר, דחוס ונטול חניה לחלוטין.

אני מספיק מבוגרת לזכור את הרעש והריח של מנועי הבנזין, את טורי המכוניות החונים לאורך הרחוב והאמת היא שאני ממש לא מתגעגעת. עכשיו כל מה ששומעים בכביש הם קולות צפצפוף דקים של המכוניות האוטונומיות החשמליות ואת הצעקות של הילדים שמשחקים הוקי ברחוב בלי שההורים שלהם ידאגו מתאונות דרכים. אני מנופפת ללוקאס, השכן שלי, שמנקה את הוולוו V90 הקלאסית שלו, מודל 2017, לא פחות. יש לו בית מהסוג הישן, עם חניה, ואני חושדת שהוא מחזיק את הבית הגדול הזה למרות שהילדים כבר מזמן פרחו מהקן, רק כדי שיהיה לו מקום בשביל מכונית האספנות היקרה לליבו. לדעתי הוא אחד האנשים האחרונים בשכונה שבכלל יודע לנהוג, ולא שאני לגמרי מבינה את זה. אני מעדיפה שיסיעו אותי ואוכל לנצל את הזמן ברכב לדברים אחרים.

הרכב נראה שונה מאוד מהוולוו הראשון שירד מפס הייצור לפני 120 שנים, אך הוא חולק איתו את אותה מטרה - לאפשר לאנשים יותר חופש. הוא מזהה את האות שמשדר הטלפון שלי והדלת נפתחת. "בוקר טוב מיה", אומר הרכב. "אורך הדרך למוזיאון לואיזיאנה, לא רחוק מקופנהאגן, דנמרק, עומד על 92.8 ק"מ. המחיר יהיה 100 קרונות וזמן הנסיעה המשוער יעמוד על 39 דקות".

אנחנו מתחילים בנסיעה, וחולפים על פני חניוני רכב מחוץ לעיר, האנגרים ענקיים בני כמה קומות שאליהם מגיעים הרכבים האוטונומיים כשהביקוש נמוך כדי להיטען ולעבור תיקונים. "לשם הם הולכים לישון", צוחקת האחיינית הקטנה שלי. החניות הישנות של רכבים בעיר הוסבו בדרכים יצירתיות למטרות אחרות. כך למשל החנייה הענקית שמחוץ לסניף איקאה המקומי הפכה ל'טייגה' - יער עם צמחים ועצים מהחוג הארקטי. הלכתי שם לאיבוד מספר פעמים. מדהים איך העיר השתנתה כשיצאו ממנה המכוניות.

"מיה, יש לי את הפרק האחרון של האח הגדול. האם תהיי מעוניינת?" שואל הרכב.
"לא תודה, רכב. אני צריכה לעבוד". בזמן שאנחנו חולפים על פני העיר וממשיכים לגשר ארסונד, אני עוברת על כותרות החדשות במסך שמעל לראש הנוסע. לאחר מכן אני חובשת את משקפי המציאות המדומה שלי וצופה בסיור בגלריה שאליה אני נוסעת, רק כדי לוודא שאני מוכנה לפרזנטציה שלי.

"כיום, תאונות דרכים הן כה נדירות עד שהן מגיעות לכותרות. כל המכוניות – חוץ מאלה של האספנים – הן אוטונומיות, כך שאין מי שיירדם מאחורי ההגה או סתם יקבל החלטה גרועה שתגמר בתאונה והתנועה פשוט זורמת."

גשר ארסונד

אני כמעט ומקווה שהיה לי יותר זמן ברכב. אפשר להספיק כל כך הרבה ברכב. הנסיעה הזו היתה לוקחת לאבא שלי כמעט שעתיים בשעות העומס, יותר אם היתה תאונה. וכל מה שהוא היה יכול לעשות זה פשוט לשבת מול ההגה. כיום, תאונות דרכים הן כה נדירות עד שהן מגיעות לכותרות. כל המכוניות – חוץ מאלה של האספנים – הן אוטונומיות, כך שאין מי שיירדם מאחורי ההגה או סתם יקבל החלטה גרועה שתגמר בתאונה והתנועה פשוט זורמת.

על הגשר, הרכב שלי מצטרף לרכבת כביש עם כ-10 רכבים אחרים הנוסעים כולם ב-200 קמ”ש במרחק של 50 ס”מ אחד מהשני. כל המכוניות הללו מחוברות דרך הענן הדיגיטלי וחולקות את המידע שמגיע מהמכונית הראשונה על אופן הנהיגה שלה, כך שזה בטוח לחלוטין. תוך זמן קצר אנחנו עוברים ללא מאמץ דרך קופנהאגן. הגענו מוקדם אפילו מהמתוכנן ולכן אני משנה את המסלול ומבקשת לנסוע דרך כביש החוף הדני 152, במקום כביש E42 המהיר יותר ומסתכלת על השמש המנצנצת על נהר הארסונד.

הרכב עוצר לי מחוץ לדלת של מוזיאון האמנות.
"את רוצה שאחכה?" הוא שואל.
"לא תודה, אולי אשאר לארוחת צהריים אחר כך ואעשה סיבוב".
"או.קיי מיה. בהצלחה בפרזנטציה".

* פתרונות הטכנולוגיה והניידות שהוצגו בסיפור הזה נמצאים בפיתוח אך עדיין אינם קיימים ואינם זמינים באף דגם נוכחי של וולוו.