נשמה עשויה חימר

חשבו על מכונית מודרנית. מה אתם רואים? אולי חיישנים מתקדמים, מסכים בתצוגה חדה, חגורות בטיחות אדפטיביות, טעינה מהירה במיוחד או גג פנורמי מלוטש. אתם בטח לא חושבים על חימר. עם זאת, חומר יומיומי כמו חימר והמיומנות לעצב אותו, ממלאים תפקיד חיוני במכוניות העתיד.

למרות שדגמי חימר נמצאים בשימוש בתעשיית הרכב כבר כמעט 100 שנה, מעטים מכירים את הטכניקה. זו מלאכה סודית. מכוניות החימר היפהפיות שפוסלו בקפידה ב-Volvo Cars מוצגות לעתים רחוקות בציבור. במקום זאת, הם משמשים ככלי למעצבים לחדד את רעיונותיהם ולהנהלה להבין על מה הם מחליטים.

סטודיו החימר של Volvo Cars ממוקם בתוך בניין עיצוב גדול בגטבורג. זה חלק ממחלקת המודלים הפיזיים, צוות של כ-40 אנשים, הכולל 12 מודליסטים של חימר. כאן הם עובדים תחת רמת סודיות הגבוהה ביותר. מכוניות החימר המעוצבות כיום צפויות להגיע ללקוחות בעוד ארבע עד חמש שנים, כך שהן מוסתרות מאחורי קירות הזזה.

“אנחנו מייצרים כל דבר במכונית מאפס. כל כפתור קטן, פתח אוורור או משענת יד חייבים להיווצר איכשהו. זו מלאכה שמשלבת בין מיומנויות רבות ושונות", אומר יונאס אלמגרן, ראש מחלקת מודלים פיזיים ב-Volvo Cars, כשהוא מראה לנו את המקום.

ישנו חדר שבו רפדים מפתחים מושבים וחיפויי פנים. סדנת דקורציה שבה נבחרים זני העץ הנכונים או שבבים הנטחנים לתבניות חדשות. סדנת צביעה שבה צבעים מעורבבים ודגמי חימר מרוססים בצבע. יש אזור אלקטרוניקה לתאורה, מכונות חציבה גדולות שחותכות גם מכוניות שלמות וגם חלקים קטנים, חריטה בלייזר, מדפסות תלת מימד, מהנדסי עיצוב ומתכנתים. כל אלה עובדים יחדיו כדי ליצור את מכונית החימר המציאותית ביותר האפשרית.

"היתרון של מודלים פיזיים מחימר הוא שניתן לראות במהירות ובאופן ברור את השינויים בהם", אומר יונאס אלמגרן. "תוך כמה שעות אתה רואה בדיוק איך המכונית משתנה. ניתן להוסיף או להסיר חימר במקום. ואז אתה מגלגל את המכונית החוצה, בוחן אותה בסביבה אמיתית ומכל זווית".

התהליך מתחיל בסקיצה של המעצב, בסיס דיגיטלי פשוט המתאר את המשטחים החיצוניים של המכונית. משם, סטודיו החימר והמעצב עובדים בשיתוף פעולה הדוק כדי לממש את הרעיונות, לייצר חלקים ולייעל את החזון צעד אחר צעד. תחילה באמצעות מספר דגמים בקנה מידה קטן, מאוחר יותר כמכונית חימר בקנה מידה מלא. הליבה נטחנת מקצף פוליסטירן ומכוסה בכ-20–30 מילימטרים של חרסית.

"בכל שנה אנחנו עושים כ-50 עבודות חציבה גדולות ומשתמשים ב-50-90 טון חימר. כיום העבודה משלבת מלאכת אומן קלאסית עם טכנולוגיה מודרנית. יש לנו סורקים מצוינים שמעתיקים כל מה שאנחנו עושים בחימר אל העולם הדיגיטלי. כך שהחימר הפך יותר לכלי שמשלים את הדיגיטל. אבל החימר הוא זה שנותן לעיצוב את הנשמה,” אומר יונאס.

אנחנו מובלים לאולם גדול ומואר, ובמרכזו דגם בגודל מלא של Volvo EX90. חצי מהמכונית מצופה בחימר חום-אדמדם של המותג Marsclay. והחצי השני מצופה ב-Di-Noc, יריעת ציפוי שמדמה צבע אמיתי בצורה כמעט מושלמת. בסמוך ניצב דגם חימר של פנים הרכב, מעוצב ברמת פירוט מרשימה, עד לכפתור הווליום הקטן ביותר.
סטודיו החימר מחולק לשני חלקים: אחד לדגמים חיצוניים ואחד לחללי פנים. טום ג'ויס הוא מודליסט חימר בכיר האחראי על העיצוב החיצוני. הוא גדל בקובנטרי, אנגליה, והחל כמודליסט עץ בטריומף בשנת 1973. בשנות ה-90 עבר לחימר, ולאחר מספר שנים של עבודה בב.מ.וו, אאודי ורנו, הצטרף לוולוו.

"אני אוהב לעבוד באופן יצירתי עם הידיים. עיצוב מכונית חדשה הוא מלאכה מוחשית, ואחרי כל כך הרבה שנים אני יכול להרגיש עם האצבעות אם צורה עובדת או לא. הגאונות של מכונית חימר פיזית היא שאתה לא יכול להסתיר שום דבר. הכל נחשף", אומר טום.

עבור המבנה החיצוני של הדגמים משתמשים בחימר רך יותר המחומם לטמפרטורה של 60-65 מעלות צלזיוס כדי לקבל את הסמיכות הנכונה. אחר כך הכל עניין של למרוח אותו, לחתוך אותו, למלא בחזרה, לשייף שוב, ללטש, להתאים זוויות, משטחים, קווים וצורות, תהליך שיכול להימשך שנתיים. כשמכונית החימר מוכנה, כל הנתונים נשלחים דיגיטלית למחלקת ההנדסה. חימר שנטחן ממוחזר או נתרם לבתי ספר.

"הרבה יכול להשתנות בדרך - תקנות חדשות, רעיונות חדשים, החלטות חדשות. גובה הגג הוא כנראה מה שאנחנו מתאימים לעתים קרובות. אבל הכל יכול להשתנות, ולפעמים אתה מתחיל שוב מאפס. זה תובעני, אבל זה מספק בצורה בלתי רגילה כשכל החלקים מתחברים."

טום פותח ארון מלא כלים: מגרדים, סקימרים, משופים וכלי גילוף להסרת החימר או לעיבודו. ובנוסף, כלים מיוחדים שהוא הכין לעצמו מכפות, סכיני גבינה או כלי לגרידת קליפות כדי להשיג בדיוק את מה שהוא רוצה.

"השבועות הראשונים עם דגם חדש הם הכי מהנים, כשהתמונה לא קבועה ואתה מתקדם לפי תחושה. אתה חופשי לאלתר. אבל אני גם אוהב את שיתוף הפעולה עם המעצבים של וולוו - המיומנים ביותר שעבדתי איתם", אומר טום ג'ויס.

אלבין לארסון הוא מודליסט חימר בכיר לעיצוב פנים. העבודה שלו דורשת דיוק קפדני, שבו כל מילימטר חשוב. הוא משתמש בחימר מעט קשה יותר, שמרוכך באמצעות אקדח חום בעת השימוש, לפני שהוא מְפסל את הפרטים בידיו. לאחר מכן הוא מניח "קליפות צבע" על פני השטח - חומר יצוק ממשטחי סיליקון עם טקסטורות שונות - ולבסוף הוא מטביע רכיבים שהודפסו בתלת‑ממד לתוך החימר.

"אני הכי אוהב את לוח המחוונים, כי יש בו כל כך הרבה פרטים. כדי לעשות הכל נכון, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם מומחי בטיחות וארגונומים. איך זה מרגיש כשמתיישבים? האם אתם יכולים לראות הכל ברכב? האם משהו חוסם את שדה הראייה שלך? אי אפשר לעשות את זה באופן דיגיטלי".

בדיוק כמו טום, אלבין עובד עם מגוון רחב של מסירים ומגרדים, אך הכלי שהוא משתמש בו הכי הרבה הוא משהו אחר לגמרי – דבק נייר רגיל.

"דבק נייר, עיניים וידיים הם הכלים החשובים ביותר בעבודתי. עם דבק נייר אפשר להשיג קווים מדויקים להפליא כשצריך להזיז משטח במילימטר אחד בתוך הרכב. זה עובד קצת כמו סרגל.”

אלבין למד, כמו רוב מודליסטים החימר השוודיים, ב-Formakademin, בית הספר לעיצוב קרמיקה, של חברת Rörstrand, הממוקמת בעיר לידקופינג. זוהי תוכנית לימודים שנמשכת שנתיים, שבה אפשר להתמחות בארכיטקטורה, פורצלן, תרבות או כלי רכב. בעקבות העניין שלו במכוניות, אלבין עבד גם בסקודה ובפולקסווגן לפני שקיבל את עבודת החלומות שלו ב-Volvo Cars.

"מלאכת היד עצמה היא שמניעה אותי. אני פרפקציוניסט. אבל להיות חלק מיצירת מוצר טוב הוא, כמובן, גם פנטסטי. אתה מתחיל עם גוש חימר קטן ומסיים עם מכונית חדשנית שנשלחת לכל רחבי העולם. זה מרגש", אומר אלבין לארסון.

כיום רוב חברות הרכב הגדולות מפעילות סטודיו משלהן לעבודה עם חימר. אבל וולוו הייתה מהראשונות לאמץ את השיטה – החל מהצלחתו הראשונה של ראש מחלקת העיצוב, יאן וילסגארד, עם דגם ה-Amazon בשנת 1956. בשנים האחרונות הפכה גטבורג למעין מרכז לעיצוב בחימר, הן בשוודיה והן בעולם. יונאס אלמגרן מקווה ומאמין שזה יימשך.

"כל עוד נקנה מכונית עם הלב, יהיה ביקוש לדגמי חימר. ככה זה בני אדם. הכלים הדיגיטליים ממשיכים להשתפר, אבל אני עדיין לא חושב שהם יכולים להחליף באופן מלא את מודל החימר. בסופו של דבר, מכונית היא מוצר פיזי".